<h1>יראים סימן נ"ב</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ואי מגעיל לאיסור בשעת איסורו צריך להכשיר כל כלי וכלי לבדו, דאי לאו הכי אין להם הכשר דמאי דפליט האי (פליט) [בלע] האי אבל פליטת עצמו אינו חוזר ובולע בעודו רותח, דמסקינן בחולין בפ' כל הבשר [ק"ח ב'] דמאי דנפל בתוך יורה מבלע בלע מפלט לא פליט הנבלע באותה רתיחה, וכי היכי דלא פליט הנבלע באותה רתיחה הכי נמי לא בלע הנפלט באותה רתיחה דקימא לן כבולעו כך פולטו וכפולטו כך בולעו. והרוצה להכשיר כלים הרבה ביחד ישהם (עד) עד יעבור יום ולילה או מעת לעת לתשמישן, דכיון שטעמו פגום אינו יכול לאסור. ואע"ג דקדירה שאינה בת יומה אמרינן בשלהי ע"ז לכתחלה לא, הני מילי לאכול המתבשל בהם, אבל הכא דמי הגעלה נשפכות אפילו לכתחלה נמי (עד) [ש"ד] שיגעילם בזמן היתר קודם שעה חמישית לי"ד, אבל לאחר [זמן] איסורן אין פגימתן מותרת, דהא דקימל"ן בע"ז [ס"ח ב'] נותן טעם לפגם מותר ה"מ באיסורין שאין באסורן בכל שהוא אבל חמץ בפסח שאיסורו בכל שהוא (לא) אלמא לאו בטעמא תליא מילתא ונותן טעם לפגם אסור.
וראיה לך מדאמרינן בכל שעה [ל' א'] אמר רב קדירות בפסח ישברו, ואמאי לישהינהו לאחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן, דלמא אתי למיעבד בהו במינן, פי' ובמינן אמרינן נמי דאסור בכל שהוא. וטעם זה שבקדירות פגום הוא שהרי שהה ח' ימים, וכרב קימל"ן דאמר חמץ בזמנו במינו בכל שהוא, דאמר רב[א] הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור. ופי' רי"ה ז"ל, מדלא יהיב שיעורא למילתיה ש"מ במשהו כרב, ומדבריו למדנו דלא גרסינן במשהו כרב, דאיהו הוה דייק ליה הכי, וחמץ שאסור בכל שהוא בדבר לח ומתערב אבל ביבש כגון שנמצא על בשר מלוח דייק ליה הכי, וחמץ שאסור בכל שהוא בדבר לח ומתערב אבל ביבש כגון שנמצא על בשר מלוח או צלי או מצה רותחת חותך מקום פעפועו לפי אומד הדעת ורבוי החמץ ודיו.
ומפי רבינו יעקב ז"ל שמעתי שחולק על רב יהודאי גאון ז"ל ואומר שחמץ בפסח בששים כשאר איסורים שבתורה בין במינו בין שלא במינו, ואעפ"י כן יש לחוש לדברי הגאון, הלכך אי מכשר למאני [דידי' מכשר] קודם ד' שהוא שעת היתר והקדרות שהוא מגעיל אם אינן בני יומן יכול להגעיל כמה כלים ביחד שהרי בשעת היתר דבר פגום אינו יכול לאסור.
<h2>דף עו.</h2>
וכי מכשר להו למאני דפסחא מגעילן ברותחין [ואפילו כלים שנשתמשו בהן באור ואע"ג דתניא [ע"ז ע"ה ע"ב] כל שתשמישו באור מלבנו באור בחמין מגעילו] בחמין כיון דהיתרא בלע שבשעת בליעת[ו הוי] היתר שרי בחמין, דקימ"ל [כרב אשי דמסיק] בשלהי ע"ז [ע"ו א'] ואמר כל מילתא דהתירא בלע אע"ג דכי פליט איסורא פליט אע"ג דתשמישן באור סגי ליה בחמין. ויש לשאול ולהקשות דרב אשי אדרב אשי. דבשלהי ע"ז אמר רב אשי כל מילתא דהיתירא בלע אפילו תשמישו באור מגעילו ברותחין, ובפסחים פרק כל שעה [ל' ב'] אמרינן א"ל רבינא לרב אשי הני סכיני דפסחא היכי עבדינן להו א"ל קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא. ונ"ל דהתם הכי פי' (והלכך) [והלכתא] כולו ברותחין ובכלי ראשון מדברי רב אשי הם. והכי קאמר רב אשי אני עושה קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא מי' אינו צריך, דהלכתא כולו ברותחין ובכלי ראשון, דאזילנא לטעמיה שאמרתי בע"ז, דכיון דהיתירא בלע אפילו תשמישו באור סגי ליה ברותחין. וכי האי פירושא צריכין אנו לפרש במסכת יבמות פ' מצות חליצה [ק"ה ב'] דאמרינן התם א"ר אמי מדברי רבי' נלמוד קטנה חולצת (שהיא) כפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא ב' שערות. פי' הלכתא מדברי רבא הם וכך אמר רבא אעפ"י שאמרתי לעונת נדרים אין הלכה כן אלא עד שתביא [שתי] שערות. דאי לא מפרש הכי קשיא דרבא אדרבא, דאמר רבא בנדה פ' יוצא דופן קטנה כל שתים עשרה שנה ממאנת ואינה חולצת וי"ב שנה הויא עונת נדרים, כדתנן התם ובודקין כל י"ב שנה אלא ש"מ נמי דהלכתא דיבמות מדברי רבא הם, וש"מ דהדר רבא ממה שאמר בגיטין בפ' התקבל [ס"ה א'] הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת, ותו לא מידי.
<h2>דף עו:</h2>
ודין גיעול (בחמין) [בחמץ] ובכל איסורין שבתורה נבלע האיסור בכלי מקצתו אינו צריך הגעלה אלא במקום בליעתו חוץ מבליעת קדשים, כדאמרינן בזבחים בסוף דם חטאת [צ"ו ב'] אותה פרט לתרומה. אמר אביי לכדמר דאמר מר גבי קדשים ומורק ושוטף במים במים ולא ביין ולא במזוג הא אפילו ביין ובמזוג. רבא אמר לא צריכא אלא לכדתניא בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי. עולא אמר לא נצרכה אלא לכדתנן מריקה ושטיפה בצונן והגעלה בחמין הא תרומה בחמין גרידא, הא ניחא למאן דאמר מריקה ושטיפה בצונן אלא למאן דאמר מריקה בחמין מאי איכא למימר שטיפה יתירתא פי' לאחר הגעלת חמין שוטפו בצונן בקדשים בתרומה לא צריך. ואמרינן נמי בשלהי ע"ז [ע"ו ב'] מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות, למדנו פליטתו דרך בליעתו וכל האמוראים בזבחים לא פליגי אלא מר מפרש לאותה [פרט לתרומה] הכי ומר מפרש לאותה (פרט לתרומה) הכי והכל אמת והלכה.
